featured

על עפרה

אמי, עפרה אליגון הכול-יכולה, נתנה לי תמיד לחיות בתחושה שהכול אפשרי אם רק רוצים, וידעה תמיד להמריא בקלות ולספק כל סקרנות. כשחיפשנו הוצאה מתאימה לספר ילדים שרציתי לפרסם, היא שאמרה לי בתנועת יד קלה, "אז למה שלא תוציאו את הספרים לבד?" אותה תנועה קלה סיפקה את ההשראה שהביאה אותי ואת בעלי, יורם רוז, להקים את "כנרת הוצאה לאור".

היא היתה עיתונאית חברתית, רבגונית ונועזת, שלא נרתעה משום אתגר ולא חששה משום סכנה, ועל כך הוענק לה פרס ז'בוטינסקי לעיתונות. אך בנוסף היתה סופרת פורייה ומלאת תשוקה, שכתבה כ-1,500 סיפורים קצרים, שהתפרסמו ב"דבר השבוע", ב"מעריב" ובמוספים ספרותיים, ועם השנים רכשה חוג קוראים מושבע הצמא לסיפוריה. היא היתה חובבת ספרות נלהבת ושלטה היטב במכמני השפה העברית. כתיבתה היתה כתיבה רגשית, רוויה בהומור ובאהבת אדם. עם זאת היא לא נטשה את היידיש, שפת אמה מבית, והיתה ידענית גדולה של השירה היידית ובקיאה להפליא בספרות היידית. היא היתה מעורבת בקהילה הספרותית היידית, החל ביוצרים וכלה באנשי האקדמיה: היתה מיודדת מאוד עם יצחק בשביס- זינגר וערכה איתו סדרת ראיונות בניו יורק, במסעדה היהודית שבה נהג לשבת; תירגמה להנאתה שירים יידיים; טיפחה את גדול המשוררים היידיים אברהם סוצקובר, טיפלה בו וסעדה אותו; טיפחה דור חדש של חוקרים ומורים של תרבות היידיש; וניהלה במשך 15 שנה את "הקרן לתרבות יידיש ע"ש אברהם יצחק לרנר".

"תחרות הסיפור הקצר ע"ש עפרה אליגון ז"ל" היא ההזדמנות שלנו, בהוצאה שנבטה מן הזרע שהיא עצמה זרעה, לעודד ולטפח את סוגת הסיפור הקצר שהיתה כה קרובה ללבה, שעליה שקדה ואותה שיכללה לאורך חייה. מבחר מסיפוריה הקצרים ראה אור בשלושה קבצים: "להוציא צליל מן החיים", "צימוקים ושקדים מרים" ו"כשאבא ואמא היו ילדים" (סיפורים לנוער).

quote